טיפול שעובר בד"כ דרך שפות שאותן מדברים ילדים- משחק, אמנות, דרמה, עם הרבה חופש בחירה ואמונה עמוקה שלי שכל ילד מכיר ויודע את השפה הנכונה בשבילו בטיפול, ואני מצטרפת אליו ומלווה אותו בדרך שלו. מאמינה גם שההורים שותפים מרכזיים לדרך ומשתדלת שההורים יפגשו איתי לפי הצורך, יכירו, ילוו את התהליך ויהיו חלק מהשינוי. כמעט כל הילדים משתמשים בצבעים, בדבק ובמספריים, ומשחקים. משחקי דמיון, קרבות, נסיכות, מכשפות ,משחקי קופסה ועוד. ילדים, שלא כמו מבוגרים ומתבגרים, יתקשו לשוחח על בעיותיהם, וגם אם יספרו וידברו, בדרך כלל לא יצליחו לשנות דברים שמפריעים להם ולסביבתם. בשעת הטיפול איתי ילדים משתמשים בחומרי אמנות ובמשחק על מנת לבטא, לעבד ולשנות תכנים שונים שמציקים ומפריעים להם בחיים. למשל- כעסים, פחדים, קשיים חברתיים או קשיים בבית. דרך שימוש בחומרי אמנות, במשחק ובסיפור הילד או הילדה מצליחים לספר את הקושי וביחד אנחנו מדברים עליו ומחפשים דרכים אחרות להתמודדות. למעשה, האמנות והמשחק הן דרכי קיצור לנפש וילדים משתמשים בהן בהנאה ובהצלחה גדולה. למי זה מתאים? הטיפול מתאים לכל ילד או ילדה שבשלב זה או אחר חווים קשיים רגשיים שמפריעים למהלך החיים התקין שלה,שלו ושל המשפחה. בעיות כמו- פחד וחרדות, שליטה בצרכים, קשיים חברתיים, הפרעות התנהגות, קשיים בגבולות בבית, יחסים סוערים עם האחים, הפרעות אכילה, הרטבה, משבר על רקע גירושים, מוות או מצוקות אחרות שמתעוררות במהלך החיים.

מהי בעצם הדרכת הורים? בעיני, העבודה עם ההורים, היא שוות ערך לטיפול עם ילדים שכן היא במקרים רבים המפתח להבנה מה מקור הקושי ואיך מתגיסים לעזור לילד לשנות ולהשתנות. לכן, המפגשים הפרטניים עם הילד מלווים במפגשים עם ההורים. במפגשים אלה ננסה לחשוב על סיטואציות שחוזרות על עצמן. על הדינמיקות בבית, על אזורים של תקיעות ותגובות אוטומטיות, שחלקן מתחברות ישירות לילדות הנשכחת שלנו. בעבודה המשותפת איתי, אין פתרונות קסם שיעילים ונכונים לכולם. אני מאמינה שכל הורה צריך למצוא את הכיוון שנכון לו ולאישיות שלו. כשנמצא את הכיוון הנכון ביחד, יגיע גם השינוי. לעיתים רבות דיבור במרחק מה מהזירה הביתית מאפשר ראייה צלולה יותר ומדויקת ומאפשר גם תקשורת שקטה בין ההורים בנוכחות אדם חיצוני (אני). חלק מההורים יעדיפו שמפגשי ההורים יהיו נלווים לטיפול בילדם וחלק מההורים יעדיפו הדרכות הורים ללא מפגשים שלי עם ילדם.

המתבגרים נעים להם בין עולם של ילדים לעולם של ה"גדולים" שמחכה להם ממש בפנייה הבאה של החיים. וכך גם בטיפול- חלקם יעדיף את השפות הפחות מילוליות- משחק ואמנות ואחרים יעדיפו לדבר. גיל ההתבגרות הוא גיל סוער במיוחד . השינויים הפיזיים והנפשיים קיצוניים ופתאומיים. לפעמים התחושה שהקושי היה שם גם קודם ועכשיו מתפרץ בעוצמה, ולפעמים תחושה הפוכה- שהכל היה בסדר, ופתאום נהיתה מהומה. פנייה לטיפול בגיל הזה היא לעיתים יותר מסובכת בגלל התנגדות וסטיגמות נגד טיפול. כשיש התנגדות ורתיעה מטיפול, אני ממליצה להציע לנערה/ה ללכת למפגש אחד או שניים, ולהחליט בעצמו אם הוא רוצה להמשיך בטיפול, להפסיק, או לחפש עזרה אחרת. מאמינה שחשוב כל כך גם להציע עזרה וגם לא להכריח, ולתת את הבחירה בידי הנער/ה. הרבה פעמים אחרי הכרות עם המטפל/ת יש רגיעה גדולה מהפחד ומההתנגדות והדרך לטיפול נפתחת.

תחושות של קושי, לחץ, חרדה , קושי בקשרים- זוגיים וגם אחרים, דיכאון, חרדה, קושי ביצירת תקשורת, סגירות גדולה . ודברים אחרים, מקשים עלינו את החיים. אני מאמינה בטיפול, אבל לא קצר מועד. פגישה שבועית, שבה אפשר יהיה לבחון את הקשיים. לנסות ולעמוד על המקור להם ולהאמין שמתוך התבוננות משותפת באווירה לא ביקורתית , דברים מתבהרים. מאמינה גם שדפוסים אשר בעיתיים לנו עם עצמנו ובקשר עם אחרים יקרו גם בתוך הקשר הטיפולי, בינך לביני. ולעיתים רבות העבודה יכולה להתרחש גם במישור הזה- ננסה לדבר ולהבין מה קורה בחדר הטיפול ביננו, האם זה דומה למה שקורה בחיים מחוץ לחדר? לעיתים סוג המחשבה והעבודה הזו הם מאוד משמעותיים ויכולים להביא לעומק להבנה ולהתקדמות גדולה.

טיפול פחות שכיח, בו משתתפים במפגשים, אחד ההורים, הילד/ה ואני. בסוג זה של טיפול העבודה היא על הקשר בין ההורה לילד. מתוך אמונה שכשיש קושי בקשר, לדוגמא: חוסר נפרדות, ריבים ותקשרת לא נעימה או קשיים אחרים, העבודה המשותפת על הקשר יכולה לגרום גם לילד וגם להורה לראות את ההתנהגות שלו, לבחון את ההשפעה שיש לו בתוך הקשר, ולשנות . לרוב אני נפגשת עם הורה לילד עד גיל ההתבגרות. אני מוצאת את סוג העבודה הזו מעניינת ומקדמת מאוד. העבודה נעשית פעמים רבות דרך פעילות משותפת ותפקידי בטיפול הוא לשקף ולעזור ולמצוא פתרונות ושינוי, שקורים כבר בתוך השעה הטיפולית ומחוצה לה.

אסנת זיו גזית
052-6402452
Osnat.g@gmail.com
יהושע בן גמלא 9 ירושלים (ליד משגב לדך)
מבוא יערה 21 מבשרת ציון